כמעט כל מייבש שיער מגיע בקופסה עם חתיכת פלסטיק שטוחה שמתחברת לפתח האוויר. אצל רוב האנשים היא נשארת במגירה, או שמחברים אותה פעם אחת, לא מבינים מה השתנה, ומורידים. וזה חבל, כי החלק הזה הוא ההבדל בין ייבוש שרק מוציא מים מהשיער לבין ייבוש שמעצב אותו.
פיית קונצנטרייטור למייבש לא מוסיפה חום ולא מוסיפה כוח. היא משנה את הצורה של זרם האוויר, וכל השאר נובע מזה: לאן החום מגיע, באיזו זווית הוא פוגע בשערה, ואיך השכבה החיצונית שלה מגיבה. כשמבינים את המנגנון, גם השאלה מתי כן ומתי לא להשתמש בה נענית מעצמה.
פיית קונצנטרייטור למייבש: מה היא עושה לזרם האוויר ואיך זה מתורגם לשיער
מה קורה לאוויר כשמצרים לו את הפתח
המנוע של המייבש דוחף כמות קבועה של אוויר בכל שנייה. כשמצמידים לפתח פייה שמצרה אותו לחריץ דק, אותה כמות אוויר צריכה לעבור דרך שטח קטן בהרבה, ולכן היא יוצאת מהר יותר וממוקדת יותר. במקום ענן חם שמתפזר לכל הכיוונים מתקבל זרם דק וישר, שאפשר לכוון בדיוק למקום שרוצים.
לזה יש שתי השלכות. הראשונה: החום מתרכז בשטח קטן, ולכן הפייה מחממת נקודה אחת חזק יותר מאשר הייבוש הפתוח. השנייה: הזרם נע בכיוון אחד, ואם מכוונים אותו לאורך השערה, מהשורש לקצה, הוא מצמיד את הקשקשים החיצוניים של השערה במקום להרים אותם. שערה עם קשקשים צמודים מחזירה אור ונראית חלקה. שערה עם קשקשים פתוחים נראית מחוספסת ופריזית, גם אם היא יבשה לגמרי.
כיוון החריץ: הטעות שרוב האנשים עושים
לפייה יש כיוון. החריץ הצר צריך להיות מקביל למברשת, כלומר מקביל לחלק השיער שמותחים באותו רגע. כך הזרם מכסה את כל רוחב המנה בבת אחת ומחליק לאורכה. כשמחברים את הפייה בניצב, הזרם פוגע רק בפס צר של השיער, שאר המנה מתייבשת מהאוויר שמסביב, והתוצאה מבולגנת.
ברוב המייבשים הפייה מסתובבת בחופשיות על הפתח, אז אין צורך לנתק אותה: מסובבים אותה כשמחליפים מברשת או עוברים לצד השני של הראש. שווה לוודא שהיא יושבת עד הסוף ולא עקומה, כי פייה שיושבת חצי דרך מפזרת חלק מהאוויר החוצה דרך הרווח וגם מתחממת יותר.
זווית ומרחק: המספרים שעובדים
הכלל הבסיסי הוא שהזרם נע כלפי מטה, בכיוון צמיחת השיער. המייבש מוחזק מעל המברשת, בזווית של בערך ארבעים וחמש מעלות, כשהפייה מכוונת מהשורש לקצה. אף פעם לא כלפי מעלה מהקצה לשורש, ולא בניצב לקרקפת, כי כך הזרם פותח את הקשקשים במקום לסגור אותם.
המרחק מהשיער הוא בין שניים לשלושה סנטימטרים מהמברשת. קרוב מדי, והפייה, שהיא החלק שמתחמם חזק במיוחד במכשיר, נוגעת בשיער או במברשת. רחוק מדי, והיתרון של הזרם הממוקד הולך לאיבוד. המייבש נע יחד עם המברשת ולא נשאר במקום: המברשת מחליקה מהשורש לקצה והפייה עוקבת אחריה באותו קצב.
עם מברשת עגולה ועם מברשת שטוחה
עם מברשת עגולה הפייה היא זו שמאפשרת את הסיבוב בקצה ואת ההרמה בשורש. מותחים מנה על המברשת, מכוונים את הזרם לאורכה, ומסובבים את המברשת בקצה כשהזרם עדיין עליה. החום הממוקד הוא מה שמקבע את הכיפוף, ולכן בלי פייה הסיבוב הזה נופל בדרך כלל תוך דקות. מי שרוצה להעמיק בטכניקה של המברשת העגולה תמצא הסבר מפורט במדריך פן מקצועי בבית עם מברשת עגולה.
עם מברשת שטוחה הפייה עובדת כמו מגהץ עדין: מותחים את המנה ישר כלפי מטה, והזרם רץ במקביל למברשת. זו הדרך להחלקה בלי מכשיר חום נוסף, והיא מתאימה במיוחד לשיער ישר או גלי קל שרק צריך סדר.
מתי לא משתמשים בפייה
בשלב הראשון של הייבוש, כשהשיער עוד רטוב מאוד, הפייה מיותרת. עדיף לייבש בפתח פתוח, בחום בינוני, תוך הזזה מתמדת, עד שהשיער לח ולא רטוב, בערך שבעים עד שמונים אחוז יבש. רק אז מחברים את הפייה ועוברים למנות. ניסיון להחליק שיער רטוב עם פייה פירושו זמן ארוך של חום ממוקד על כל מנה, וזה בדיוק המצב שמכריח את השערה לספוג יותר חום מהנדרש.
שיער מתולתל שרוצים לשמור על צורת התלתל שלו מקבל את ההפך מהפייה: דיפיוזר, שמפזר את הזרם ומחליש אותו. במאמר על דיפיוזר מתקפל לנסיעות מוסבר בדיוק מה ההבדל ולמה שני האביזרים לא מתחלפים זה בזה. ומי שהשיער שלה דק ונוטה להתייבש מהר צריכה להוריד את החום דרגה כשהפייה מחוברת, כי הריכוז של הזרם מעלה את הטמפרטורה בנקודת המגע.
צרה, רגילה או רחבה: מה משנה רוחב החריץ
לא כל פייה זהה. ההבדל העיקרי הוא ברוחב החריץ, וכל רוחב מתאים לשימוש אחר:
| סוג הפייה | מה קורה לזרם | למה היא מתאימה | למה לשים לב |
|---|---|---|---|
| צרה (חריץ דק במיוחד) | זרם חד ומהיר, חום מרוכז מאוד | החלקה מדויקת, פוני, קווצות קצרות | מתחממת מהר ודורשת תנועה מתמדת |
| רגילה (החריץ שמגיע עם רוב המייבשים) | איזון בין מיקוד לכיסוי | עיצוב יומיומי עם מברשת עגולה או שטוחה | הבחירה הבטוחה למי שמתחילה |
| רחבה | זרם שטוח ורחב, פחות מרוכז | שיער ארוך ועבה, מנות גדולות, קיצור זמן | פחות שליטה בקצוות ובפוני |
אם המייבש מגיע עם שתי פיות, ההיגיון הוא להשתמש ברחבה לרוב הראש ובצרה לחלק הקדמי ולפוני, איפה שהדיוק חשוב יותר מהמהירות.
חום, מהירות והלחיצה הקרה
עם הפייה מחוברת, ההגדרה הנכונה היא בדרך כלל חום בינוני ומהירות גבוהה. המהירות היא מה שנותן את הכוח להצמיד את הקשקשים, והחום רק צריך להספיק כדי לקבע את הצורה. חום גבוה עם פייה מתאים לשיער עבה ועמיד בלבד, ולזמן קצר.
כפתור האוויר הקר מקבל משמעות חדשה עם הפייה. אחרי שמנה עוצבה, מעבירים עליה זרם קר באותה זווית ובאותו כיוון, מהשורש לקצה. הקירור הזה מקבע את הכיפוף ואת החלקות, ובגלל שהזרם ממוקד הוא עושה את זה בכמה שניות במקום בעשרות. מייבשים עם טכנולוגיית יונים מבטיחים להפחית חשמל סטטי בשלב הזה, ומי שתוהה אם זה שווה את ההפרש תמצא השוואה במאמר על מייבש שיער יוני מול רגיל.
ארבע שגיאות שהופכות פייה לבעיה
- הפייה נוגעת בשיער. הפלסטיק בקצה מתחמם לטמפרטורה גבוהה בהרבה מהאוויר עצמו. מגע ישיר משאיר נקודת חום אחת על השערות, וזה מורגש כמו קצה יבש ומחוספס במקום אחד.
- עצירה במקום אחד. הזרם הממוקד לא מיועד לעמוד. אם צריך יותר חום על מנה מסוימת, עוברים עליה שוב, לא נשארים.
- ייבוש מהקצה כלפי מעלה. נוח לפעמים, במיוחד בעורף, אבל זה פותח את הקשקשים ומייצר בדיוק את הפריז שניסו למנוע.
- ויתור על הגנה מחום. חום ממוקד על מנות דקות הוא בדיוק המצב שבו ספריי או קרם הגנה מחום מרוויחים את מקומם. מורחים על שיער לח, לפני שמחברים את הפייה, לא אחרי.
מי שרוצה לעבור על עקרונות הייבוש הבסיסיים לפני שמוסיפה אביזרים תמצא אותם במדריך איך לייבש שיער עם מייבש בלי לגרום נזק.
ניקוי, אחסון ומתי להחליף
הפייה אוספת שאריות של ספריי ואבק בדיוק כמו הפילטר האחורי של המייבש, ובגלל שהחריץ צר, אפילו שכבה דקה מפריעה לזרם. פעם בכמה שבועות מורידים אותה כשהיא קרה ושוטפים במים פושרים וקצת סבון. אין להוריד אותה מיד בסוף הייבוש, כשהיא עדיין לוהטת, כי גם היד נכווית וגם הפלסטיק מתעוות.
פייה שנסדקה או שהחריץ שלה התעקם מחום מפזרת את הזרם במקום למקד אותו, וזה מבטל את הסיבה לחבר אותה בכלל. ברוב המקרים אפשר לרכוש פייה חלופית שמתאימה לקוטר הפתח של המייבש, וכדאי למדוד את הקוטר לפני שקונים, כי הפיות לא אחידות בין היצרנים.
