ברונזה היא הגוון שכמעט תמיד יושב בפאלטה ולא מגיע לעין, כי הוא נתפס כגוון ערב. בפועל הוא אחד הגוונים היומיומיים המעטים שמוסיפים לעין הגדרה בלי לצייר קו, ובלי שנראה שהושקעו בו עשר דקות — ובלבד שמשתמשים בו כמו בצל ולא כמו בצבע.
ההבדל בין שני אלה מסתכם בשלושה דברים: כמה גוונים משתתפים, איפה בדיוק כל אחד יושב, ואיזה גימור נבחר. המאמר עובר עליהם, ואז על שתי הגרסאות המהירות — של דקה ושל שלוש — ועל איך מעבירים את אותה עין לערב בלי להתחיל מחדש.
צלליות ברונזה ליומיום: כמה גוונים, איפה כל אחד יושב, ואיזה גימור
למה דווקא ברונזה עובדת ביומיום
ברונזה נמצאת בדיוק בטווח שבו נופל צל טבעי על העפעף: היא חמה מספיק כדי לא להיקרא אפורה או חולנית, וכהה מספיק כדי ליצור עומק. גוון שנמצא בטווח הזה נראה כמו חלק מהפנים ולא כמו צבע שהונח עליהן, וזה בדיוק מה שמבדיל איפור יומיומי מאיפור ערב.
יש לה גם יתרון מעשי: היא מחמיאה לכמעט כל צבע עין, מפני שהחום שבה מנוגד לכחול ולירוק ומעמיק חום. איזה גוון מדגיש איזה צבע עין ולמה מפורט במאמר על צללית לפי צבע עיניים, וברונזה היא אחד הגוונים הבודדים שמופיעים כמעט בכל שורה שם.
כמה גוונים באמת צריך
שניים. זו התשובה שחוסכת גם זמן וגם כסף, והיא גם מה שמפריד בין תוצאה יומיומית לתוצאה שנראית עמוסה.
| התפקיד | הגוון | איפה הוא יושב |
|---|---|---|
| מעבר | בז׳ חמים או חול, מאט | בשקע העפעף ומעט מעליו |
| עומק | ברונזה, סאטן או מאט | על העפעף הנע, מהקצה החיצוני פנימה |
| הארה (לא חובה) | שמפניה עדין | במרכז העפעף ובזווית הפנימית |
| עיגון (רק לערב) | חום עמוק או ברונזה כהה | בשליש החיצוני ובקו הריסים |
הכלל שנגזר מזה: הגוון הבהיר עושה את רוב העבודה. הוא מרכך את הגבול ומונע מהברונזה להיראות ככתם עם קצה, ומי שמדלגת עליו כדי לחסוך זמן מקבלת בדיוק את המראה שהיא ניסתה להימנע ממנו. ההיגיון של אור מול צל על העפעף מוסבר לעומק במאמר על משחקי אור וצל.
גימור: מאט, סאטן או נצנוץ
סאטן הוא הגימור היומיומי. הוא מחזיר מעט אור בלי חלקיקים נראים, ולכן הוא מוסיף חיות לעפעף בלי להדגיש את מרקם העור עליו. מאט מתאים למי שהעפעף שלה שמנוני או בעל קמט עמוק, מפני שהוא לא זז ולא מדגיש קפלים, אבל הוא גם השטוח מבין השלושה ודורש טשטוש טוב יותר.
נצנוץ בולט הוא הגימור שהופך את אותה ברונזה בדיוק לאיפור ערב, וזו למעשה הדרך הפשוטה ביותר לעבור בין השניים. על עפעף בוגר או בעל מרקם, חלקיקים גדולים מתיישבים בקמטוטים ומדגישים אותם, ולכן שם עדיף נצנוץ עדין ומוגבל למרכז העפעף בלבד.
הגרסה של דקה
אצבע אחת, גוון אחד, וזהו. מורחים כמות קטנה של הברונזה על קצה האצבע, מטפחים אותה על העפעף הנע מהמרכז החוצה, ומרככים את הגבול העליון בקצה האצבע השנייה. האצבע מחממת את המוצר ומועכת אותו לתוך העור, ולכן היא נותנת תוצאה רכה יותר ממברשת ולא משאירה קצה חד.
סטיק צלליות עושה את אותו הדבר במריחה ישירה, ומי שמעדיפה אותו תמצא את הדרך לעבוד איתו במאמר על סטיקים של צלליות. בשתי הגרסאות הכלל זהה: מטפחים ולא מורחים, כי מריחה גוררת את המוצר לקו אחד.
הגרסה של שלוש דקות
- בסיס. שכבה דקה של קונסילר או פריימר על העפעף, ומעליה מעט אבקה שקופה. זה מה שמונע מהצללית להתקפל בקמט תוך שעתיים.
- מעבר. הגוון הבהיר במברשת רכה, בתנועה מסתובבת בשקע העפעף — מעל הקמט ומעט מעליו.
- עומק. הברונזה על מברשת קטנה יותר, מהקצה החיצוני של קו הריסים כלפי פנים, עד בערך שני שלישים מהעפעף.
- טשטוש. חוזרים למברשת הראשונה, בלי להוסיף מוצר, ומטשטשים את הגבול בין השניים בתנועות קטנות.
- ריסים. מסקרה, וזהו. עין ברונזה יומיומית לא צריכה אייליינר.
הסדר הזה — בהיר תחילה, כהה אחריו, וטשטוש בסוף בלי מוצר — הוא העיקרון הכללי של עבודה עם צלליות, והוא מפורט בהרחבה במאמר על שימוש נכון בצלליות.
איזו ברונזה, לפי גוון העור
ברונזה היא משפחה ולא גוון יחיד, והמרחק בינה לבין העור הוא מה שקובע אם היא תיראה כצל או ככתם. על עור בהיר, ברונזה עמוקה נקראת ככהה מדי ומייצרת חור באמצע העפעף; שם עובדת גרסה בהירה יותר, עם נטייה לחול או לזהב, שנשארת בתחום שבו צל טבעי נופל.
על עור בעומק בינוני ועל נימה זיתית, הברונזה הקלאסית — חמה, אדמדמה קלות — היא בדיוק בטווח, וזו הקבוצה שהגוון הזה הומצא עבורה. ועל עור עמוק, ברונזה בהירה נבלעת ולא נראית כלל, ומה שעובד הוא ברונזה עשירה עם נחושת או מהגוני, בפיגמנט רווי.
מבחן מהיר בלי לנחש: מורחים פס על העפעף עצמו ולא על היד, ומסתכלים במראה מרחוק מטר. אם רואים היכן הפס מתחיל ונגמר, הגוון רחוק מדי מהעור; אם רואים עומק בלי גבול, זה הגוון.
מה נשאר בחוץ ביומיום
שני דברים הופכים עין ברונזה מיומיומית לערבית יותר משהתכוונו. הראשון הוא ברונזה מתחת לעין: קו כהה בקו הריסים התחתון מכביד מיד. אם בכל זאת רוצים חיבור, מעבירים שם שאריות מהמברשת בלבד, בשליש החיצוני, בלי להוסיף מוצר.
השני הוא הרחקה כלפי מעלה מעבר לקמט. ברונזה שעולה גבוה מדי הופכת לצל עשן, וזה מראה ערב לכל דבר. הגבול היומיומי הוא הקמט עצמו, ומעט מעליו בגוון הבהיר בלבד.
מה שמעביר את זה לערב
אותם שני גוונים, בשלוש תוספות: מעמיקים את השליש החיצוני בשכבה נוספת של ברונזה, מוסיפים נגיעת נצנוץ במרכז העפעף, ומוסיפים קו מטושטש בבסיס הריסים העליונים. קו מטושטש ולא חד הוא מה ששומר על ההמשכיות עם עין הברונזה, והטכניקה שלו מפורטת במאמר על אייליינר רך ומעושן.
ושכבה שנייה של מסקרה סוגרת את המעבר; איך למרוח אותה בלי גושים מוסבר במאמר על מריחת מסקרה נכונה. בסך הכול שתי דקות נוספות, וזה כל היתרון של להתחיל מברונזה.
הטעויות שחוזרות
- לדלג על גוון המעבר. בלעדיו הברונזה נשארת כתם עם קצה נראה.
- למרוח במקום לטפוח. מריחה גוררת את הפיגמנט לקו אחד במקום לפזר אותו.
- נצנוץ גס על עפעף עם מרקם. החלקיקים מתיישבים בקמטוטים ומדגישים אותם.
- ברונזה בקו התחתון ביום. מכביד מיד. שאריות מברשת בלבד, ובשליש החיצוני.
- לעלות גבוה מעל הקמט. הופך את המראה לעין מעושנת של ערב.
- בלי בסיס על עפעף שמנוני. הצללית מתקפלת בקמט תוך שעתיים.
