הרגע שבו הפסקנו לרדוף אחרי טרנדים והתחלנו להקשיב לעצמנו

זה התחיל כמו תמיד. עוד סרטון, עוד המלצה, עוד מוצר שכולם חייבים לנסות.
הבטיחו תוצאות מיידיות, שינוי מורגש, תחושת “וואו” כבר מהשימוש הראשון.
ואנחנו? הקשבנו. קנינו. ניסינו. עברנו לדבר הבא.

אבל בשלב מסוים משהו בפנים התחיל לחרוק.

לא הייתה דרמה. לא רגע גדול.
רק עייפות שקטה. תחושה שאנחנו כבר לא באמת יודעות למה אנחנו בוחרות את מה שאנחנו בוחרות.

כשהטרנדים נהיים רועשים מדי

טרנדים נראים טוב על המסך.
הם חדים, מבריקים, בטוחים בעצמם. הם מדברים בשפה של “כולם כבר שם”.
אבל ככל שהשנים עברו, הבנו משהו פשוט:
מה שעובד לאחרות – לא תמיד עובד לנו.

העור לא ביקש עוד שכבה.
השגרה לא ביקשה עוד מוצר.
והראש? הוא ביקש רגע של שקט.

התחלנו לשאול שאלות שלא שאלנו קודם:
האם זה באמת מתאים לי?
או שאני פשוט מפחדת לפספס?

הבחירה הקטנה ששינתה את הכיוון

לא עשינו מהפכה.
לא זרקנו הכול.
לא הכרזנו על “דיאטת טרנדים”.

פשוט עצרנו.

במקום לשאול “מה חם עכשיו”, התחלנו לשאול “מה מרגיש נכון עכשיו”.
במקום לרדוף אחרי חידושים – הקשבנו לתגובות של הגוף, של העור, של היום-יום שלנו.

 

 

ופתאום קרה משהו מפתיע:
הבחירות הפכו קלות יותר.
העומס ירד.
והתחושה – הרבה יותר רגועה.

להקשיב לעצמנו זה לא לוותר – זה לדייק

יש מיתוס כזה, שמי שלא רודפת אחרי טרנדים “נשארת מאחור”.
אבל האמת היא אחרת לגמרי.

כשהפסקנו להעתיק, התחלנו לדייק.
כשהפסקנו להשוות, התחלנו להרגיש.
וכשהקשבנו לעצמנו – נוצר חיבור אמיתי למה שאנחנו משתמשות בו, לובשות, בוחרות.

זה לא אנטי-טרנדים.
זו פשוט בחירה מודעת.

משהו בעור, אבל גם בראש

השינוי לא היה רק חיצוני.
כן, העור נראה רגוע יותר. מאוזן יותר.
אבל השינוי האמיתי היה פנימי.

פחות לחץ “להספיק”.
פחות רעש.
יותר ביטחון במה שמתאים לי, גם אם הוא לא מככב באלגוריתם השבוע.

וזה אולי הלקח הכי גדול שלמדנו:
כשמקשיבים לעצמנו – לא צריך לרדוף אחרי שום דבר.

סוף שהוא בעצם התחלה

היום, כשאנחנו פוגשות טרנד חדש, אנחנו לא פוסלות אותו.
אנחנו פשוט עוצרות רגע. בודקות. מרגישות.

לפעמים זה כן.
ולפעמים זה לא.
ושתי התשובות – לגיטימיות.

כי בסוף, הרגע שבו הפסקנו לרדוף אחרי טרנדים והתחלנו להקשיב לעצמנו
היה הרגע שבו הבחירות שלנו התחילו באמת לשרת אותנו –
ולא להפך.

קראו עוד על: גוונים בשיער