כדי ששפתון יחזיק שעות, מכינים שפתיים חלקות ולא שמנוניות, ממלאים את כל השפה בעיפרון שפתיים, מורחים שכבה דקה של שפתון, סופגים בטישו ומורחים שכבה שנייה. השכבות הדקות והעיפרון שמתחת הם מה שמחזיק את הצבע, יותר מסוג השפתון עצמו.
אף שפתון לא נשאר מושלם אחרי ארוחה שמנונית, אבל בשיטה הזו הצבע דוהה בצורה אחידה ולא נעלם מהאמצע ונשאר בקצוות. בהמשך: הכנה, עיפרון, שכבות, שפתון אדום, איך מונעים מריחה על השיניים, ואיך מחדשים באמצע היום.
הכנה: שפתיים חלקות, לא שמנוניות
שפתון נאחז גרוע בעור מתקלף וגם בשכבה עבה של שפתון לחות. לכן:
- מסירים עור יבש — בעדינות, עם מגבת רטובה ורכה או מברשת שיניים רכה, לא יותר מפעם-פעמיים בשבוע, ולא על שפתיים סדוקות או פצועות.
- לחות מראש — מורחים שפתון לחות רבע שעה לפני האיפור, או לפני שמתחילים באיפור הפנים.
- סופגים — ממש לפני השפתון מנגבים את שאריות הלחות בטישו. שכבה שמנונית מתחת לצבע גורמת לו להחליק.
- בסיס — מעט קונסילר או פודרה על השפה, או פריימר שפתיים, נותנים לצבע משהו להיאחז בו. על השימוש בפריימר יש מדריך נפרד: איך להשתמש בפריימר שפתיים.
עיפרון שפתיים: לא רק לקו
עיפרון בגוון של השפתון, או בגוון של השפתיים עצמן, הוא הצעד שעושה את ההבדל הגדול. מתחמים את השפה בקווים קצרים, מהמרכז החוצה, ואז ממלאים איתו את כל השפה, לא רק את הקו. העיפרון יבש יותר מהשפתון, הוא נאחז טוב יותר, וכשהשפתון דוהה נשאר מתחתיו צבע אחיד. הוא גם מונע מהשפתון לזלוג לקמטים שמסביב לשפתיים. עפרונות עמידים במים מחזיקים עוד יותר, והסבר עליהם יש במדריך עפרון שפתיים עמיד במים.
איך לשים שפתון שיחזיק: שכבה, ספיגה, שכבה
- שכבה ראשונה דקה — עם מברשת שפתיים או ישירות מהשפתון, מהמרכז החוצה.
- ספיגה — מניחים טישו חד-שכבתי בין השפתיים ולוחצים בעדינות. זה מוריד את השמן העודף ומשאיר את הפיגמנט.
- פודרה דרך הטישו — למי שרוצה עמידות מקסימלית: מניחים טישו דק על השפה וטופחים מעליו מעט פודרה שקופה במברשת. הפודרה עוברת דרך הטישו ומקבעת את הצבע.
- שכבה שנייה — שוב שכבה דקה. שתי שכבות דקות מחזיקות יותר משכבה אחת עבה.
- ניקוי קצוות — מנקים את הקו עם מעט קונסילר על מברשת שטוחה, כך שהקצה חד ונקי.
איך לשים שפתון אדום בלי שיימרח
שפתון אדום דורש את אותה שיטה, רק עם יותר דיוק. עיפרון אדום בגוון זהה הוא חובה, כי כל סטייה בקו נראית מיד. מורחים עם מברשת ולא ישירות מהשפתון, ומתחילים מהקשת העליונה, מהמרכז החוצה. את הקצוות מנקים בקונסילר. שפתון אדום מט מחזיק לרוב יותר מאדום מבריק, אבל הוא גם מייבש יותר, ולכן ההכנה עם לחות חשובה במיוחד. ואם הקו יצא עקום, לא מתחילים מחדש: מנקים רק את הקצה עם קיסם אוזניים וקונסילר. בשאר האיפור כדאי לשמור על עיניים רכות יחסית, כדי שהאדום יהיה במרכז ולא יתחרה בהן.
שפתון שלא נמרח על השיניים
הצבע מגיע לשיניים מהחלק הפנימי של השפה. אחרי השכבה האחרונה מכניסים את האצבע לפה, סוגרים עליה את השפתיים ומוציאים אותה לאט. הצבע העודף מהחלק הפנימי נשאר על האצבע ולא על השיניים. הסבר מלא על הטריק ועל הפורמולות שמורחות פחות יש במדריך אודם נמרח על השיניים.
איזה שפתון מחזיק יותר
- שפתון נוזלי שמתייבש למט — מחזיק הכי הרבה, אבל מייבש, ונראה פחות טוב כשהוא מתחיל להתקלף. מורחים שכבה אחת דקה ולא נוגעים עד שהוא מתייבש.
- שפתון מט רגיל — פשרה טובה בין עמידות לנוחות.
- שפתון קרמי או מבריק — נוח ולח, ודוהה מהר יותר. בשיטת השכבות והעיפרון הוא מחזיק הרבה יותר.
- ליפ טינט או סטיין — צובע את השפה עצמה, ולכן כשהוא דוהה נשאר גוון.
על בחירת שפתון עמיד לפי מצב, ליום יום או לאירוע, יש מדריך נפרד: שפתון עמיד מומלץ.
שפתון על שפתיים יבשות
על שפתיים יבשות כל שפתון, ובמיוחד מט, מדגיש את הקילופים ונאסף בקפלים. בימים כאלה עדיף לוותר על שפתון נוזלי מט ולבחור שפתון קרמי או ליפ טינט, להקפיד על שכבת לחות מראש ולספוג אותה היטב לפני הצבע. לא מקלפים עור יבש בכוח ולא מורחים שפתון על סדקים פתוחים או פצעים: קודם נותנים לשפתיים להחלים. אם השפתיים נשארות סדוקות זמן רב, או שמופיעים נפיחות, גרד או אדמומיות אחרי שפתון מסוים, מפסיקים להשתמש בו ופונים לרופא.
אוכל, שתייה וחידוש באמצע היום
שומן מאוכל מפרק את השפתון מהר יותר מכל דבר אחר. שתייה בקש וביסים קטנים עוזרים. כשמחדשים, לא מוסיפים שכבה מעל שפתון מרוח: סופגים קודם בטישו, משלימים במקומות שדהו עם העיפרון, ורק אז שכבה דקה. בתיק מספיקים העיפרון, השפתון וטישו. ולסיום היום מסירים את השפתון עד הסוף ומורחים לחות, במיוחד אחרי שפתון מט.
