רק אחרי שהפסקנו לנסות לתקן, משהו התחיל להסתדר

הרגע שבו היד ירדה מההגה

לא הייתה החלטה דרמטית.
לא ישיבה, לא מסקנות, לא שינוי כיוון מוצהר.
פשוט הגיע רגע שבו היד ירדה מההגה – לא כי ויתרנו, אלא כי התעייפנו מלהחזיק חזק מדי.

הרבה זמן חיינו בתחושה שמשהו דורש תיקון.
הרגשה עמומה ש״ככה זה לא אמור להיות״.
אז ניסינו להזיז, לכוונן, לשפר.
עוד התאמה קטנה, עוד ניסיון לדייק.

אבל ככל שניסינו יותר – כך הכול הרגיש פחות יציב.

התיקון הפך לרעש

כשכל תשומת הלב הולכת למה שלא עובד

בהתחלה זה נראה הגיוני.
משהו חורק? מתקנים.
משהו לא יושב טוב? מסדרים.

אבל בשלב מסוים, כל המבט שלנו הופנה למה שחסר.
כל מה שראינו היה סטייה, פער, חוסר.
גם בדברים שעבדו – מצאנו מה לשנות.

וכשהכול נתון לתיקון מתמיד, שום דבר לא באמת נח.

הגוף כבר היה שם לפנינו

עוד לפני שהבנו את זה במילים, הגוף התחיל להגיב.
עייפות שלא נפתרת בשינה.
מתח שלא קשור לאירוע מסוים.
תחושת דריכות קבועה, כאילו משהו עומד לקרוס אם לא ניגע בו בזמן.

לא הייתה בעיה אחת גדולה.
הייתה תחזוקה בלתי נגמרת.

לעצור זה לא לוותר

הפסקה שלא תוכננה

העצירה לא נראתה כמו שינוי.
היא נראתה כמו עייפות.
כמו יום שבו פשוט לא היה כוח להמשיך לשפר.

לא אמרנו: “מכאן לא נוגעים יותר”.
רק אמרנו: “היום לא”.

והיום הזה התארך.

משהו מעניין קרה בשקט

בלי שניסינו להבין,
בלי שניתחנו,
בלי שחיפשנו משמעות –

משהו התחיל להסתדר מעצמו.

לא כי הכול הפך מושלם,
אלא כי סוף־סוף לא הפרענו.

כשהדברים מקבלים מרחב

מה קורה כשלא ממהרים לגעת

ברגע שהפסקנו לתקן, נוצר מרחב.
לא ריק – אלא שקט.
שקט שמאפשר לדברים להתיישב במקום שלהם.

הדינמיקה השתנתה.
הקצב האט.
והדברים שלא באמת היו שבורים – הפסיקו להיראות כבעיה.

לא כל חוסר דיוק צריך פתרון

יש דברים שדורשים זמן, לא פעולה.
יש תחושות שמתבהרות רק כשלא מנסים לנסח אותן.
ויש מצבים שכל ניסיון “לשפר” רק מעוות אותם עוד קצת.

ההבנה הזאת לא באה כתובנה גדולה.
היא זחלה לאט, דרך הקלה קטנה בתחושה.

 

 

ההסתדרות השקטה

זה לא נהיה מושלם – זה נהיה נכון יותר

לא הכול הסתדר.
אבל משהו עמוק נרגע.

הצורך להתערב פחת.
האמון חזר, בלי שהכרזנו עליו.
ופתאום היה אפשר להיות בתוך הדברים – בלי לתקן אותם כל הזמן.

אולי לא היינו מקולקלים מלכתחילה

המחשבה הזאת לא נאמרה בקול.
אבל היא הייתה שם.

אולי לא הכול דרש תיקון.
אולי חלק מהקושי נבע מזה שלא נתנו לדברים להיות כפי שהם.

וברגע שהפסקנו לנסות לסדר –
משהו סוף־סוף מצא את המקום שלו.

קראו עוד על: שמפו לשיער שומני